fbpx

חג המימונה – הרבה יותר ממופלטה

הגאון רבי אליהו ביטון שליט”א, רבה של ביריה והרב האזורי של מרום הגליל, מחבר הספר ‘נתיבות המערב’ פורש בשפה ברורה ונעימה את מנהגי החג המלווה את יוצאי יהדות מרוקו, מיד עם סיומו של חג הפסח. מנהג ישראל תורה.

במדרש משלי (פרק כ”ב) מובא: “אמר רבי שמעון בר יוחאי, מאי דכתיב (משלי כ”ב) אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך, אם ראית מנהג שנהגו בו אבותינו, אל תשנה אותו”.

ידוע הדבר ומפורסם העניים כי מנהגי ישראל תורה הם. והם מעידים עליהם כאלף עדים כמה הם דבקים במסורת אבותם, ועליהם כבר דרשו את הפסוק “הליכות עולם לו”, אל תקרי הליכות אלא הלכות. הלכות הם הדינים והפסקים. הליכות הם המנהגים למיניהם, שנוספו במשך הדורות על ההלכות, ועל שניהם נאמר “הליכות עולם לו”. אלא שלצערנו ולמגינת לבנו, הרבה מנהגים נתרוקנו מתוכנם ונשתנה שמם וצורתם, והפכו לבארות נשברים. בור ריק אשר אין בו מים, ואין מים אלא תורה. וכשאין בו מים, נחשים ועקרבים יש בו.

כזה קרה גם לחג הקדוש “חג המימונה”, אשר הוא מנהג עתיק יומין, ויש אומרים שראשיתו כבר בתקופת הגאונים. החג בא לחזק את האמונה בביאת המשיח, ולשמח לב נדכאים במוצאי חג הגאולה.

כפי הידוע לכולם, במרוקו היה נערך חג זה בצניעות ובשמחה של מצוה, היה מקרב לבבות, ומשים שלום בין בני אדם לחברו ובין איש לאשתו, עד שכולו היה חופף הוד של קדושה ושמחה של מצוה.

והנה עתה חדשים מקרוב באו, שלא שערום אבותינו, אשר הפכו את היום הקדוש הזה ליום חגיגות, הוללות ופריצות נוראה, בו רוקדים גברים ונשים יחד, ומגבירים את כח הטומאה בצורה קשה, והם במעשיהם ממיטים חרפה על קהילה קדושה, עדת מרוקו המעטירה ומבזים את אבותיהם הקדושים. ועל כיוצא בזה אמרו חז”ל כל המשנה ידו על התחתונה. ואמרו “מנהג” אותיות “גהנם”. כדבר הפסוק “כי ישרים דרכי ה’, צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם” ב”ם ראשי תיבות – בחג מימונה.

מכאן אנו פונים אליכם בני עדתנו הקדושה, זרע קדושים, אשר עזבו מקור מים חיים לחצוב בהם בארות נשברים אשר לא יכילו המים, שובו בנים שובבים לדרכי אבותיכם, החזירו עטרה ליושנה והפסיקו מדרכי הוללות ומדרכי הגויים. כדי שזכות אבותיכם הקדושים תעמוד לכם ולבניכם ולבני בניכם, בבריאות איתנה ונהורא מעליא, ובכל אשר תפנו תשכילו ותצליחו אמן כן יהי רצון.

מנהגי חג המימונה

א. נהגו יהודי מרוקו במקום מושבותיהם לחוג את מוצאי יום טוב אחרון של פסח, ושמו “חג המימונה”.

ב. נהגו להוסיף בתפילת ערבית של מוצאי החג את המזמור “השמים מספרים כבוד א-ל”, ובשעה שמגיעים לפסוק “והוא כחתן יוצא מחופתו” מגביהים את קולם במיוחד.

ג. נהגו בכמה מקומות אחרי שהחזן אומר “והוא רחום”, פוצחים הקהל בשיר: “דגל מחנה יהודה ירום, ותהי המשרה על שכמו, בבוא רוכב על עב קל במרום, לפני שמש ינון שמו, מזרח מערב צפון ודרום, מפניו ירגזו ידמו, אז ננתקה את מוסרותימו, זעם וערבה בם יחרה, ויצא חור מגזע ישי, ונצר משורשיו יפרה”.

ד. נהגו אחרי ערבית במקום “יגדל אלוקים חי” שרים “אין כאלוקינו”.

ה. נהגו לאחל איש לרעהו “תרבחו ותסעדו” (תרוויחו ותצליחו).

ו. נהגו בכמה מקומות בסיום התפילה לומר כל הקהל יחד את הפסוק: “ושמרתם את הדבר הזה לחוק לך ולבניך עד עולם.

ז. נהגו בכמה מקומות בסיום התפילה לקרוא על הקהל יחד את “ההגדה” מתחילתה עד לקטע “ואקח את אביכם”.

ח. נהגו להביא עמם הביתה שיבולי חיטה או שיבולי שעורה או כל ירק שהוא ומניחים אותו על המשקוף בבית. יש שנהגו לטפוח בהם על ראשי בני הבית תוך כדי אמירת הפסוקים הנ”ל והברכה “תרבחו ותסעדו”. ויש המוסיפים “תברחו ותסעדו ותפרחו” (תרוויחו ותצליחו ותשמחו).

ט. נהגו לפתוח את ההבדלה בפסוקים “ויזרע יצחק הארץ ההיא…” “ואמרתם כה לחי..” ג’ פעמים כל אחד.

י. נהגו לבקר בבית רבנים וכוהנים, כדי לקבל ברכת המימונה מהם, הרב או הכהן מטביל עלה פול או עלב נענע בחלב ונותן למתברך תוך כדי ברכתו.

יא. נהגו להביא “מופליטא” לכבוד היום. יש המכינים ריבה מצימוקים מטוגנים הנקראת “מרוזייא” וריבת תפוזים הנקראת “למעג’ון”.

יב. נהגו להכין שמרים הנקראים “לכמירא”. לשם הכנה הלחם למחרת. עושות זאת הנשים בצנעה כשהן ממלמלות “ברכת אליהו הנביא. לבריאות ושלוה, שתחול הברכה במעשי ידינו”.

יג. נהגו בכמה מקומות לשמור את השמרים במשך שלושה ימים אחרי הפסח, לפני שמשתמשים בהם להכנת הלחם.

יד. נהגו להניח על שולחן המימונה מיני מאכלים הכוללים: שיבולים ירוקים, פולים טריים, צלחת מלאה קמח, צלוחית חלב, חמאה, פירות יבשים, דבש, שקדים ותמרים. ויש שנעצו פולים בקמח, ויש שהניחו חמש ביצים, חמישה פולים ירוקים, וכוס שמן נעוצה בתוך הקמח. יש שנהגו לנעוץ תכשיט זהב או שטר כסף בתוך הקמח.

טו. נהגו בכמה מקומות לשמור מה שנשאר מארבע כוסות ומכוס אליהו בליל הסדר. ויין זה יצקו על השמרים הנ”ל תוך כדי שירה וזמרה. השיר הנפוץ הוא: בסימן טוב והצלחה, יהיה (נא) לעדתנו, קול ששון וקול שמחה, ישמע בארצנו. ואזי תהיה הרווחה, בביאת משיחנו. בן ישי, יובל לו שי, ישיב נגושי, גם נפוצי ומגורשי, יורה דרך לאנשי… יבטח בשם ה’ וברוך הבא בשם ה’.

טז. נהגו רבים שכל המשפחה יושבת סביב אבי המשפחה והוא פותח תמרה ומניח בתוכה חיטה הנקראת “תמרה בזבדה”, ונותן ביד כל אחד תוך כדי הברכה המסורתית “תרבחו ותסעדו”.

יז. נהגו שהיו באים הארוס והוריו לבית הורי הכלה, ובידם דבש וחמאה וחלב, ומתנת זהב לכלה, ואבי הכלה מטביל את ידי החתן והכלה בדבש, תוך כדי אמירת פסוקי ברכה, כגון “אורך ימים ושנות חיים ושלום”.

יח. נהגו לבקר איש בבית רעהו, תוך כדי השיר “אלאלא מימונה, מברכא מסעודה” (גברתי המימונה המבורכת והמאושרת).

יט. נהגו רבים להכין לארוחת המימונה “קוסקוס” ותרנגול מפוטם.

לרכישת ספרי המנהגים של הרה”ג אליהו ביטון שליט”א

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin