אם יצא לכם מתישהו להתעכב על צורת הנחת המזוזה בפתחי בתים שונים כנראה שהבחנתם שלעיתים המזוזה מונחת באופן ישר (מקביל למשקוף) ולעיתים היא מוטה באלכסון.
מה הסיבות לשוני במנהג, ואיך עלי לנהוג?
התלמוד הבבלי במסכת מנחות (לג.) מביא את דברי רבי יהודה בשם רב: 'עשאה כמין נגר פסולה”
רש”י ור”ת (כן, אותם אלו שחלקו לגבי התפילין) נחלקו בהבנת המושג “נגר”:
רש”י (שם ד”ה, “עשאה”;”פסולה”) סובר שפירושו שוכב (מאוזן למשקוף) ור”ת (שם, תוסד”ה “הא”) סובר שפירושו עומד זקוף (מקביל למשקוף)
להלכה פסק השו”ע: (יו"ד סי' רפט סעי' ו) “צריכה להיות זקופה..” אך הרמ"א (שם) כתב: 'וכן נהגו. אבל יש אומרים …צריכה להיות שכובה.. והמדקדקים יוצאים ידי שניהם, ומניחים אותה בשפוע ובאלכסון, וכן ראוי לנהוג..”
למסקנה: הספרדים נוהגים כדעת מרן השו”ע ומניחים מזוזותיהם בצורה זקופה, מקבילה למשקוף. ואילו מנהג האשכנזים כדעת הרמ”א להניחה מוטה מעט בצורת אלכסון (כשראשה העליון נוטה לכיוון פנים הפתח).
הצילו, המשקוף צר מדי!
המשקוף שלי צר מדי? האם להניחו מעט באלכסון מחוץ למשקוף או זקוף בתוך המשקוף?
כתב היד הקטנה (מזוזה פ"ג הט"ז) והפתחי תשובה (יו"ד סי' רפט סק"ט) כי עדיף להניחה זקופה וכולה בתוך המשקוף. כיוון שלדעת פוסקים רבים אינו יוצא ידי חובה כאשר המזוזה אינה בתוך הפתח עצמו (עיי”ש).
מדוע דווקא בדין המזוזה לא הכריעו כדרך הפסיקה ההלכתית (זקוף או שוכב) וראו לעשות “פשרה” בין השיטות (מוטה באלכסון), באופן שאף אחת מהשיטות לא מתקיימת במלואה?
ראיתי בשם הרב צבי וינברג שבחנוכת הבית של אחד ממקורבי מרן הגראי"ל שטינמן זצוק”ל אמר הרב , שדין זה שקובעים באלכסון את המזוזה בפתח הבית, בא לרמז על הנהגת הבית הרצויה – היסוד החשוב ביותר לקיומו של בית, הוא לדעת להתפשר, באופן שאף צד אינו מתעקש ועומד על שלו אלא בא לקראת חברו. ומאחר שמזוזה נמצאת בפתח הבית ובכניסה אליו, נקטו לגביה דרך פשרה, כדי ללמד באופן סמלי, שעל כך בנוי הבית…
לא מצאתם תשובה לשאלה שלכם על מזוזות? ניתן לשלוח לי הודעה באימייל או בוואטספ ואשמח להשיב
אימייל: kodeshnet@gmail.com
הרב מימון שושן,
סופר סת”ם מוסמך מטעם הרבנות הראשית לישראל
ומנהל אתר “קודש נט” – למכירת תשמישי קדושה